"לכאן לא באים בשביל סלט!" (י. אהרוני) או: אם כבר, אז כבר…

"לכאן לא באים בשביל סלט!" (י. אהרוני) או: אם כבר, אז כבר…

לכאן לא באים בשביל סלט!". ככה אמר (נזף?) לי אהרוני, השף והצמה, ההוא מהתכניות בעולם עם גידי גוב, לפני  20 שנה. הייתי חיילת בתל אביב של סוף שנות ה-90', התקופה עם התקוה שאולי עוד יהיה שלום ויבואו לכאן המונים – שכנים וכאלו שכבר לא יחרימו, וכדאי שיהיה להם איפה לאכול. פינקנו את עצמנו באיזה אירוע של יום שנה או יומולדת בארוחה עסקית במסעדת היוקרה שלו "תפוח זהב". הייתי בררנית-על וחשדנית-חדשנות קולינרית וברור שצמחונית, ככה שמכל מבחר המנות הראשונות היחידה שהצלחתי למצוא שתעמוד בכל התנאים המחמירים שלי היתה סלט. אהרוני שמע שזה מה שהזמנתי, ובא אליי בכבודו ובעצמו, להודיע שאם כבר באתי אליו – זה לא בשביל סלט: סלט אוכלים בבית. מרוב התרגשות (או בהלה? או מבוכה? כנראה שכל התשובות נכונות) מיהרתי לשנות את ההזמנה ולהחליף את המנה. לא זוכרת מה אכלתי במקום. רק שזה היה טעים. (את הקינוח אני דוקא זוכרת: מוס שוקולד במרק שוקולד(. ואת הציטוט שלו – לפה לא באים בשביל סלט, את זה אוכלים בבית, אני משננת לעצמי וגם ללקוחותיי כשאנחנו בהתלבטות בעת קבלת החלטה קצת נועזת, לא שגרתית ויש שיגדירו – מסוכנת קמעה. למשל, לצבוע קיר/דלת בצבע דומיננטי. כזה שלא מתבייש, לא מתחבא, ועלול, חלילה, לצרום עם שכניו. או כשבוחרים ריהוט שאינו ספת ר' אפורה. וכהנה וכהנה. רכובה על המנטרה "אם כבר אז כבר" אני מסבירה שלא התכנסנו כאן היום והזמנו צבע (בעל המקצוע עם הסולם והמברשת) בשביל בחירות צפויות ומשעממות, אז יאללה, הולכים על כל הקופה. הם בד"כ עוצרים בחצי הדרך, וזה גם טוב, מעזים עם המשקוף, מהססים עם הדלת. לא נורא, ישאירו משהו לפעם הבאה. למען הגילוי הנאות, היתה לי צומת החלטה באחת מחנויות הרהיטים: הגעתי לשלב הבחירה של בד ריפוד לספה דו מושבית של לקוחה יקרה. לקוחה חלומית, שאמרה לי את המשפט שכל מעצב חולם עליו: "מה שתגידי – אני עושה!". המוני בדים, איך בוחרים? צריך להתאים גם למה שכבר יש בבית, גם לשאר הריהוט הנבחר… יש פה חתיכת סיכון. לקחתי אויר, והזכרתי לעצמי שהלקוחה הזו ראתה את צילומי הבית שלי והחליטה שהיא רוצה גם, וכך בחרה בי. כדי שאני אכניס לה לבית את הצבע והחיים והתעוזה. וכך היה: בחרתי בד מאד לא שגרתי, לא ניטראלי, נוכח ומשמח. יצא מקסים, מלבב ואפילו די סולידי… אז גם אתם, בהיסוסים לפני החלטות מרגשות, מענינות, שממלאות אתכם שמחה, זכרו את דברי אהרוני- לכאן לא באים בשביל סלט! תעזו, מקסימום – יצליח… אז אם אתם פתוחים להמלצות מהתפריט, או להמצאת מנה חדשה במיוחד בשבילכם – מוזמנים לפנות,...

Read More

מזל טוב, נולדה לי הרצאה!

מזל טוב, נולדה לי הרצאה!

כבר מזמן היועצת השיווקית שלי קרן בוטל אמרה שהדרך ללכוד מסה של אנשים, ולהסביר להם בבת אחת מה אני בדיוק עושה ואיך אני יכולה להועיל להם היא הפעלת קסמיי האישיים, כישוריי המילוליים וחוסר פחד הקהל שלי, או בקיצור: הרצאה. וכמובן שהיא צריכה להיות על בסיס מצגת. כי במיוחד בתחום שלי, אין כמו מראה עיניים. וכשקרן אומרת – מקשיבים, כי קרן יודעת מה שהיא אומרת. ואני תלמידה טובה וממושמעת. מצגות כבר יצא לי להעביר פה ושם, החל מתקופת הלימודים (באחד הקורסים המצאנו מכשיר מעולה – מנקה בקבוקים חשמלי בשם "ברשרש" ועשינו לו מצגת מהנה ביותר) והרבה בעבודה. בעבודה בגלגולי הקודם כמהנדסת המצגות היו עניניות (שזה נוסח חיובי יותר ל"יבשושיות שעמום המחץ") עם כל מיני גרפים ומספרים עמוסים ומייגעים. קהל המאזינים הורכב מכלכלנים ודרג ניהולי בבנק/בית חולים כך שהאסטטיקה, ההומור והעיצוב היו משניים, שלא לומר – מוקצים. אז ניגשתי לאתגר החדש בהתלהבות מסוימת, שהרי סוף סוף האסטטיקה, ההומור והיצירתיות שדוכאו במצגות עד כה יוכלו לבוא לידי ביטוי, ובמקביל בחשש: איך להתמקד? איך להעביר את המסר שכל אחד יכול עם הכוונה (שלי, כמובן) לשפר את ביתו שאין דברים כאלו? ואיך מתמרנים בין הצניעות לה חונכתי כל חיי ובין הצורך להציג את ההישגים? להחמיא לעצמי? הבנתי שהמצגת, בשלב זה, לא תהיה מושלמת מבחינה גרפית כפי שאני רוצה. הדבר עיכב אותי מלעשות אותה כמה חודשים טובים. ומיותרים. התגברתי על המעצור כשהזכרתי לעצמי ש"גמור עדיף ממושלם", ושאם היינו מחכות למושלם היינו נשארות בלי… (בעל, בית, בגד, וכו' וכו'). כבר הייתי ב"שוונג" של למה לא אז הוספתי את ענין הצילומים. כפי שהסברתי כבר בפוסט הזה, רק ממעטים מהפרויקטים שלי יש לי תמונות מקצועיות. מהשאר, במקרה הטוב, יש איזה תיעוד מקרי דרך מצלמת הסלולרי של החדר תוך כדי תהליך יישום ההמלצות שנתתי. ליקטתי תמונות נבחרות ששלחו לי לקוחות גאים להשוויץ בשיפור מראה בתיהם אחרי תהליך דיוק, והשתמשתי בהן במצגת. תמונות אחרות אספתי מאתרים חינמיים שלא מחייבים מתן קרדיט. לא רציתי להסתבך בעניני זכויות יוצרים, והיות וחשוב לי להמחיש ויזואלית כמה שיותר נושאים, זה נראה לי פתרון סביר. המצגת הראשונה היתה בפני קהל אוהד, שהורכב ברובו משכנות לשעבר שגם היו לקוחות, ו2 אורחות. הסברתי שהיא מהווה פיילוט, ואני מבקשת משוב עליה. בסופה, שתי שאלות הטרידו אותי ולהן ביקשתי תשובה כנה: 1. האם ההרצאה הבהירה מה זה מדייקת בתים? עכשיו יוכלו להציע למי שצריך אחת כזו? 2. האם הפריעה להן איכות התמונות? למרבה המזל והפוך ממה שחזיתי, על השאלה הראשונה נעניתי בחיוב, ועל השאלה השניה בשלילה. וכך יצאתי למסע הופעות, הנמצא בעיצומו, ובו אני מעבירה 45-60 דקות (מהנות, אני מקוה), קלילות ומעשירות, בהסברים, המחשות, טיפים ורעיונות, שממש עושים חשק לחזור הביתה ולדייק. מוזמנים לבוא...

Read More

כן, אני קטנונית!

כן, אני קטנונית!

(זה תואר עם ארומה שלילית, אבל בתור מדייקת אני מוצאת שזו תכונה הכרחית ומועילה). קטנוני הוא זה שרואה את הדברים הקטנים. לא נטפל, אלא מודע. קולט, מבין, מנתח, משפר. אני מאמינה שהם אלו שמשפיעים על הרושם לפחות כמו הדברים הגדולים, אך זוכים להרבה פחות התייחסות. זה ענין של רזולוציות: כשמתכננים מראה של חדר, או עיצובו מחדש, מתייחסים כמובן לנותני הטון הראשיים: צבע קיר, ריהוט, אולי שטיח. אם מספיקים, מקדישים תשומת לב גם לפרטים קטנים יותר, כמו כריות לספה. א ב ל – גם בתוך אותם חפצים יש חלקים שמאד משפיעים על המראה הכללי, למרות גודלם הזעיר (= קוטנם): הרגליים של הספה – האם מעץ? ממתכת? האם בעובי פרופורציונלי לספה או במראה זול ורעוע כאילו היא כל רגע תתפרק? הכריות – במקרה הטוב, מדברים על הדוגמא. ומה עם המגע של הבד, שלא יגרד? והמידות, שלא יפריעו לישיבה? לא יחביאו את הספה כולה? תמונות – חייבות את המסגרת המתאימה להן, לפעמים גם פספרטו (הרקע שמסביבן), בצבע הנכון, בעובי המתאים, בסגנון המשרת את מראה החלל. וילונות – בהחלט נושא פופולרי. אבל כמה מכם התעכבתם על המתלה שלהם? וידאתם שהוא ממשיך את הקו העיצובי של החדר ולא מתנגש בו? אגב, יש מקרים שבהם האנרגיה סוחפת. הרושם הכללי מספיק חזק. אין צורך במדייקת, הפרטים לא רלוונטיים. להמחשה, אשתמש באנלוגיה מעולם הקולינריה. קחו כדוגמא ארוחה: כשהיא במקום קונבנציונלי, בעיתוי שגרתי, יורדים לפרטים: היה עדיף מלח גס במקום דק, הויניגרט היה חמוץ מדי, המרנג בפבלובה צריך היה להיות כנשיקות קטנות ולא אחת גדולה. ושאר ביקורות בונות (-; אבל אם הארוחה היא בסיום יום חופש, על חוף הים, מול המדור, כשהנוף גונב את ההצגה, והשחיה פתחה את התיאבון, לא מתעמקים בכלל בדקויות (האם תפוחי האדמה עשויים מספיק, התאמת המתיקות של רוטב הכנפיים, החול שנכנס לפה בכל ביס…) החוויה, האוירה, סוחפים ומקרינים גם על האוכל. דוגרי? רוב הארוחות שלנו לא כאלו, רוב הבתים שלנו צריכים דיוק, גם אם אתם לא סגורים על מה הבעיה, נסו להסתכל מחדש על החדר דרך זכוכית מגדלת, לפעמים הפתרונות מתחבאים בין הפרטים הקטנים. תציצו על חדר הילדים שלי. נעשתה בו עבודה לא רעה, אם יורשה לי להודות, במבחן התוצאה: בכל פעם שאני נכנסת אליו, הוא משרה עליי רוגע ונעימות. נעשה zoom in על כמה פרטים ופריטים שבו: הידיות של המיטה, הקומפוזיציה של הפיות במיטה התחתונה – אחת תלויה על הקיר, אחת תלויה מהמיטה, ושתיהן שומרות על הנמה מפני חלומות רעים והפרעות שינה, מוט הוילון הפשוט והבסיסי מחומר טבעי שממשיך את הקו הנקי של שולחן הכתיבה, הכסא ומנורת השולחן, הוילון עצמו – לא רק הצבעוניות אלא גם ההדפס עצמו, התוכן – שיתאים מבחינת רוח ומסר לחדר שינה של ילדים. חיות מצחיקות, לא מפחידות, בצבעים רגועים אבל לא משעממים. התכנון של שתי כנפיים, באורך המתאים לשולחן. מסגרת תמונת החתול המתכתבת עם פרופיל החלון. בדי הכריות נבחרו באותה לוגיקה של הוילון – וכל אלו תואמים ומתאימים...

Read More

למה כמעט אין תמונות של הפרויקטים שלי?

למה כמעט אין תמונות של הפרויקטים שלי?

כאשר אנשים מתקשרים לשאול מה זה בדיוק מדייקת בתים, בד"כ השאלה הבאה שלהם היא איפה אפשר לראות תמונות של פרויקטים שלי. ואני עונה להם, שאין לי כמעט תמונות לפרסום ( למרות שיש פרויקטים) ומסבירה להם את מה שתקראו כאן. והם בד"כ משתכנעים. ומזמינים אותי. וגם את הפרויקט שלהם כנראה לא אצלם… וזה נובע ממספר סיבות. הנה חלק מהן: 1.      סיבה מאד חשובה שלאורה יש לקרוא את כל הסיבות האחרות, היא שלדעתי כשעושים משהו – צריך לעשות אותו כמו שצריך. הדבר נכון גם לגבי צילום. יש צלמים רבים שמצלמים נוף, אנשים אוכל או מוצרים. למצוא צלמים מוצלחים לצרכיי – משימה מאתגרת יותר: צילום חללים (חלל לא במובן של גופה אלא חדר) הוא מסובך מאד. מה שהעין קולטת במבטה מורכב ביותר ללכוד בעין המצלמה, וגם אז נדרשת עבודת יישור קוים, ניקוי רעשים ושאר פעולות מקצועיות שאני לא יודעת לעשות. לכן, אם הייתי צלמת, מניחה שהייתי מצלמת כמעט כל דבר. אבל, כשצריך להזמין (ולשלם) לאיש מקצוע, לתאם עם בעל הבית, לארגן את הבית לצילום (שזה כמעט כמו לעבור בית )-;), צריכה להיות לזה הצדקה. והיקף העבודה שלי (פינה, חדר – לא בתים שלמים מא' עד ת') בד"כ לא מצדיק את זה. יש כמה מקרים יוצאי דופן, ובטח את תמונותיהם תראו פה בעתיד. 2.      עלויות – צילום כמו שצריך יכול לעלות כפול מדיוק. וזה עוד לפני שדיברנו על השקעת הזמן שלי בהכנת החדר לצילום. כשמצלמים בית שלם (עליו שולם שכר עבודה של תהליך ממושך) זה משתלם, כשמדובר בדיוק ממוקד – לא. והרי אני פרקטית, וכנה, ומציאותית – ולכן הגילוי הנאות כאן בנושא זה, שלא רבים ששים לציין אותו אך הוא שיקול אצל כולם. 3.      צבעוניות, בעיקר, מאד קשה להעביר בתמונות (כל מסך מציג גוון אחר של צבע, ובד"כ שניהם יהיו שונים מהגוון האמיתי, שגם הוא לא ממש אמיתי כי במקומות שונים על הקיר או בשעות שונות של היום כתלות בתאורה גם הוא משתנה. (לצורך המחשה, נסו להסתכל על הבלוג שלי במסך המחשב ובמסך הטלפון הנייד בו זמנית. רואים את ההבדלים?). בתור מדייקת, שמאמינה שהמראה מושפע מהדקויות, הגוון הנכון, הבחירות המדויקות, ההטעיה האופטית הזו ממש חוטאת למטרה. נגיד שהתלהבתם מהצבע, אבל אין שום קשר בינו לבין הצבע האמיתי! 4.      כאשר אני באה לייעוץ (ואפילו גם במקרים של ליווי מלא), אני נותנת המלצות – לא שולטת על היישום. קבלת ההחלטות, לפחות חלק מהן, מבוצעת בלעדיי. כך שנראות החדר מושפעת מדברים רבים. אז מה תציג התמונה? תראו שם את הטעם של בעלי הבית, מה בחרו בעצמם – ביוזמתם או מבין ההצעות שלי, ובתור לקוחות פוטנציאליים, אולי העין שלכם תימשך דוקא לדבר שאני הכי הסתייגתי ממנו? שמאד לא מייצג אותי ואת תפיסתי הסגנונית? תראו שם את אילוצי התקציב והזמן, שגרמו להם לקנות את הכורסא ה-3 שראו ולאו דוקא את זו שהכי מתאימה להם. 5. תוצר של פגישת דיוק הוא רשימת המלצות, כמה אופציות ברמות פירוט משתנות. לפעמים מדובר...

Read More

איך הפכתי להיות מדייקת בתים?

איך הפכתי להיות מדייקת בתים?

בלוגרית אחרת, מקסימה ונהדרת וגם פה מהצ'כונה (כרכור) הגיעה אלי על אופניים אחרי ששמעה את סיפורי מעצמאית נפלאה שניה. ורוניקה פז היא תוצרת חוץ, יצא לה להיות מתנדבת בקיבוץ (יקום), ובין לבין ובעיקר אחרי, הגיעה למסקנה שחשוב לפרסם סיפורי הסבות מקצועיות של נשים, כדי לתת השראה ומוטיבציה לאחרות שיראו שזה אפשרי, כדאי ומומלץ. זכיתי להימנות בין המודלים להשראה, להעביר איתה כמה שעות מהנות ולקבל סיכום ממצה ומוצלח של המהפך המקצועי שעברתי. קראו בעצמכן! https://www.facebook.com/ ולמי שקרא עד הסוף, וסקרן מה יצא – הנה תמונה שצילמה אלה פאוסט, של התינוקת שהיתה לי בבטן, עמר יקירתי....

Read More

מה קורה בדיוק בפגישת דיוק

מה קורה בדיוק בפגישת דיוק

(או: למה צריך שעתיים אם אני רוצה רק לבחור צבע לקיר): כשאתם הולכים לרופא שיניים, אתם לא אומרים לו: תעשה לי סתימה לבנה. אתם אומרים לו: כואבת לי השן, אם צריך סתימה – אני מעדיף לבנה. הוא מתשאל אתכם, מברר מתי כואב, בודק, יכול להיות שבסוף יגיד שזה בכלל סינוסיטיס או דלקת חניכיים. אם בכל זאת צריך סתימה, יציג לכם את היתרונות והחסרונות של הלבנה לעומת הכסופה, וכשתוכלו – יאפשר לכם לבחור. וזה נראה לכם תהליך סביר, הגיוני ונכון. אותו דבר בדיוק – בדיוק! כשאני באה אליכם, אני מציעה פתרונות לבעיות שאתם מציגים. במקרה הקל – הבעיה מוצגת בבירור: רוצה שינוי, לא אוהב את הריהוט שלי, המטבח מעצבן אבל אני בבית שכור וכו' וכו'. במקרה השכיח – אתם מבקשים שאיישם את הפתרון: רוצה לצבוע את הקיר בכחול, יאללה שלפי את המניפה נבחר גוון. וכאן – הפתעה: זה השלב שאני מתחילה לאסוף נתונים, לראיין, לאבחן, לאפיין: * מי גר בבית? * למה רוצים לצבוע את הקיר? האם כולם מסכימים לזה? * האם יש פה רצון בשינוי כלשהו? * אולי שבעצם הבעיה היא לא בצבע הקיר אלא במיקום הרהיטים בחדר? בלי חפירות, בלי התפלספויות, בלי ניתוחים פסיכולוגיים, אבל בהקשבה גם למה שלא נאמר, בהתבוננות גם במה שמתחבא, בזיהוי הצרכים האמיתיים – ואז מוצעים הפתרונות המתאימים, המותאמים, המדוייקים לכל מקרה ולקוח. ואני מנופפת בשרביט הקסמים שלי (בד"כ לא עובד כי אני מדייקת ולא קוסמת): אם צריך – שולפת את המניפה, דוגמאות הבדים, רשימות הספקים וכתובות החנויות, ולא עוזבת עד שאתם לא סגורים על כל האפשרויות ושלל הכיוונים להשיג בדיוק מה שאתם רוצים וצריכים, כדי שתרגישו בבית. ותהליך כזה – לוקח זמן, גם אם בסוף יש "רק" מספר גוון במניפה. כי בדקתי, הבנתי, הסברתי והסכמתם – זה ישיג את המטרה ויענה על הצרכים. לפעמים נדרש זמן תגובה- עיבוד, בירור, חקירה, כדי לא לשלוף לכם תשובה מהשרוול, אלא לתת לכם מענה מקצועי ויסודי. כאשר יש תהליך מתמשך, וכבר קיימת ההיכרות איתכם ועם הבית, הכל רץ ומתקתק הרבה יותר מהר. ואז אפשר להפגש לדיוקים נקודתיים קצרים ואפקטיביים. (בתמונה המקסימה, תוצרת מצלמתה של Hadar Hernes, דוגמא לפתרון – איך להכניס נשמה ולהרגיש שגרים כבר הרבה זמן בבית...

Read More