"לכאן לא באים בשביל סלט!" (י. אהרוני) או: אם כבר, אז כבר…

"לכאן לא באים בשביל סלט!" (י. אהרוני) או: אם כבר, אז כבר…

לכאן לא באים בשביל סלט!". ככה אמר (נזף?) לי אהרוני, השף והצמה, ההוא מהתכניות בעולם עם גידי גוב, לפני  20 שנה. הייתי חיילת בתל אביב של סוף שנות ה-90', התקופה עם התקוה שאולי עוד יהיה שלום ויבואו לכאן המונים – שכנים וכאלו שכבר לא יחרימו, וכדאי שיהיה להם איפה לאכול. פינקנו את עצמנו באיזה אירוע של יום שנה או יומולדת בארוחה עסקית במסעדת היוקרה שלו "תפוח זהב". הייתי בררנית-על וחשדנית-חדשנות קולינרית וברור שצמחונית, ככה שמכל מבחר המנות הראשונות היחידה שהצלחתי למצוא שתעמוד בכל התנאים המחמירים שלי היתה סלט. אהרוני שמע שזה מה שהזמנתי, ובא אליי בכבודו ובעצמו, להודיע שאם כבר באתי אליו – זה לא בשביל סלט: סלט אוכלים בבית. מרוב התרגשות (או בהלה? או מבוכה? כנראה שכל התשובות נכונות) מיהרתי לשנות את ההזמנה ולהחליף את המנה. לא זוכרת מה אכלתי במקום. רק שזה היה טעים. (את הקינוח אני דוקא זוכרת: מוס שוקולד במרק שוקולד(. ואת הציטוט שלו – לפה לא באים בשביל סלט, את זה אוכלים בבית, אני משננת לעצמי וגם ללקוחותיי כשאנחנו בהתלבטות בעת קבלת החלטה קצת נועזת, לא שגרתית ויש שיגדירו – מסוכנת קמעה. למשל, לצבוע קיר/דלת בצבע דומיננטי. כזה שלא מתבייש, לא מתחבא, ועלול, חלילה, לצרום עם שכניו. או כשבוחרים ריהוט שאינו ספת ר' אפורה. וכהנה וכהנה. רכובה על המנטרה "אם כבר אז כבר" אני מסבירה שלא התכנסנו כאן היום והזמנו צבע (בעל המקצוע עם הסולם והמברשת) בשביל בחירות צפויות ומשעממות, אז יאללה, הולכים על כל הקופה. הם בד"כ עוצרים בחצי הדרך, וזה גם טוב, מעזים עם המשקוף, מהססים עם הדלת. לא נורא, ישאירו משהו לפעם הבאה. למען הגילוי הנאות, היתה לי צומת החלטה באחת מחנויות הרהיטים: הגעתי לשלב הבחירה של בד ריפוד לספה דו מושבית של לקוחה יקרה. לקוחה חלומית, שאמרה לי את המשפט שכל מעצב חולם עליו: "מה שתגידי – אני עושה!". המוני בדים, איך בוחרים? צריך להתאים גם למה שכבר יש בבית, גם לשאר הריהוט הנבחר… יש פה חתיכת סיכון. לקחתי אויר, והזכרתי לעצמי שהלקוחה הזו ראתה את צילומי הבית שלי והחליטה שהיא רוצה גם, וכך בחרה בי. כדי שאני אכניס לה לבית את הצבע והחיים והתעוזה. וכך היה: בחרתי בד מאד לא שגרתי, לא ניטראלי, נוכח ומשמח. יצא מקסים, מלבב ואפילו די סולידי… אז גם אתם, בהיסוסים לפני החלטות מרגשות, מענינות, שממלאות אתכם שמחה, זכרו את דברי אהרוני- לכאן לא באים בשביל סלט! תעזו, מקסימום – יצליח… אז אם אתם פתוחים להמלצות מהתפריט, או להמצאת מנה חדשה במיוחד בשבילכם – מוזמנים לפנות,...

Read More

מזל טוב, נולדה לי הרצאה!

מזל טוב, נולדה לי הרצאה!

כבר מזמן היועצת השיווקית שלי קרן בוטל אמרה שהדרך ללכוד מסה של אנשים, ולהסביר להם בבת אחת מה אני בדיוק עושה ואיך אני יכולה להועיל להם היא הפעלת קסמיי האישיים, כישוריי המילוליים וחוסר פחד הקהל שלי, או בקיצור: הרצאה. וכמובן שהיא צריכה להיות על בסיס מצגת. כי במיוחד בתחום שלי, אין כמו מראה עיניים. וכשקרן אומרת – מקשיבים, כי קרן יודעת מה שהיא אומרת. ואני תלמידה טובה וממושמעת. מצגות כבר יצא לי להעביר פה ושם, החל מתקופת הלימודים (באחד הקורסים המצאנו מכשיר מעולה – מנקה בקבוקים חשמלי בשם "ברשרש" ועשינו לו מצגת מהנה ביותר) והרבה בעבודה. בעבודה בגלגולי הקודם כמהנדסת המצגות היו עניניות (שזה נוסח חיובי יותר ל"יבשושיות שעמום המחץ") עם כל מיני גרפים ומספרים עמוסים ומייגעים. קהל המאזינים הורכב מכלכלנים ודרג ניהולי בבנק/בית חולים כך שהאסטטיקה, ההומור והעיצוב היו משניים, שלא לומר – מוקצים. אז ניגשתי לאתגר החדש בהתלהבות מסוימת, שהרי סוף סוף האסטטיקה, ההומור והיצירתיות שדוכאו במצגות עד כה יוכלו לבוא לידי ביטוי, ובמקביל בחשש: איך להתמקד? איך להעביר את המסר שכל אחד יכול עם הכוונה (שלי, כמובן) לשפר את ביתו שאין דברים כאלו? ואיך מתמרנים בין הצניעות לה חונכתי כל חיי ובין הצורך להציג את ההישגים? להחמיא לעצמי? הבנתי שהמצגת, בשלב זה, לא תהיה מושלמת מבחינה גרפית כפי שאני רוצה. הדבר עיכב אותי מלעשות אותה כמה חודשים טובים. ומיותרים. התגברתי על המעצור כשהזכרתי לעצמי ש"גמור עדיף ממושלם", ושאם היינו מחכות למושלם היינו נשארות בלי… (בעל, בית, בגד, וכו' וכו'). כבר הייתי ב"שוונג" של למה לא אז הוספתי את ענין הצילומים. כפי שהסברתי כבר בפוסט הזה, רק ממעטים מהפרויקטים שלי יש לי תמונות מקצועיות. מהשאר, במקרה הטוב, יש איזה תיעוד מקרי דרך מצלמת הסלולרי של החדר תוך כדי תהליך יישום ההמלצות שנתתי. ליקטתי תמונות נבחרות ששלחו לי לקוחות גאים להשוויץ בשיפור מראה בתיהם אחרי תהליך דיוק, והשתמשתי בהן במצגת. תמונות אחרות אספתי מאתרים חינמיים שלא מחייבים מתן קרדיט. לא רציתי להסתבך בעניני זכויות יוצרים, והיות וחשוב לי להמחיש ויזואלית כמה שיותר נושאים, זה נראה לי פתרון סביר. המצגת הראשונה היתה בפני קהל אוהד, שהורכב ברובו משכנות לשעבר שגם היו לקוחות, ו2 אורחות. הסברתי שהיא מהווה פיילוט, ואני מבקשת משוב עליה. בסופה, שתי שאלות הטרידו אותי ולהן ביקשתי תשובה כנה: 1. האם ההרצאה הבהירה מה זה מדייקת בתים? עכשיו יוכלו להציע למי שצריך אחת כזו? 2. האם הפריעה להן איכות התמונות? למרבה המזל והפוך ממה שחזיתי, על השאלה הראשונה נעניתי בחיוב, ועל השאלה השניה בשלילה. וכך יצאתי למסע הופעות, הנמצא בעיצומו, ובו אני מעבירה 45-60 דקות (מהנות, אני מקוה), קלילות ומעשירות, בהסברים, המחשות, טיפים ורעיונות, שממש עושים חשק לחזור הביתה ולדייק. מוזמנים לבוא...

Read More

מה קורה בדיוק בפגישת דיוק

מה קורה בדיוק בפגישת דיוק

(או: למה צריך שעתיים אם אני רוצה רק לבחור צבע לקיר): כשאתם הולכים לרופא שיניים, אתם לא אומרים לו: תעשה לי סתימה לבנה. אתם אומרים לו: כואבת לי השן, אם צריך סתימה – אני מעדיף לבנה. הוא מתשאל אתכם, מברר מתי כואב, בודק, יכול להיות שבסוף יגיד שזה בכלל סינוסיטיס או דלקת חניכיים. אם בכל זאת צריך סתימה, יציג לכם את היתרונות והחסרונות של הלבנה לעומת הכסופה, וכשתוכלו – יאפשר לכם לבחור. וזה נראה לכם תהליך סביר, הגיוני ונכון. אותו דבר בדיוק – בדיוק! כשאני באה אליכם, אני מציעה פתרונות לבעיות שאתם מציגים. במקרה הקל – הבעיה מוצגת בבירור: רוצה שינוי, לא אוהב את הריהוט שלי, המטבח מעצבן אבל אני בבית שכור וכו' וכו'. במקרה השכיח – אתם מבקשים שאיישם את הפתרון: רוצה לצבוע את הקיר בכחול, יאללה שלפי את המניפה נבחר גוון. וכאן – הפתעה: זה השלב שאני מתחילה לאסוף נתונים, לראיין, לאבחן, לאפיין: * מי גר בבית? * למה רוצים לצבוע את הקיר? האם כולם מסכימים לזה? * האם יש פה רצון בשינוי כלשהו? * אולי שבעצם הבעיה היא לא בצבע הקיר אלא במיקום הרהיטים בחדר? בלי חפירות, בלי התפלספויות, בלי ניתוחים פסיכולוגיים, אבל בהקשבה גם למה שלא נאמר, בהתבוננות גם במה שמתחבא, בזיהוי הצרכים האמיתיים – ואז מוצעים הפתרונות המתאימים, המותאמים, המדוייקים לכל מקרה ולקוח. ואני מנופפת בשרביט הקסמים שלי (בד"כ לא עובד כי אני מדייקת ולא קוסמת): אם צריך – שולפת את המניפה, דוגמאות הבדים, רשימות הספקים וכתובות החנויות, ולא עוזבת עד שאתם לא סגורים על כל האפשרויות ושלל הכיוונים להשיג בדיוק מה שאתם רוצים וצריכים, כדי שתרגישו בבית. ותהליך כזה – לוקח זמן, גם אם בסוף יש "רק" מספר גוון במניפה. כי בדקתי, הבנתי, הסברתי והסכמתם – זה ישיג את המטרה ויענה על הצרכים. לפעמים נדרש זמן תגובה- עיבוד, בירור, חקירה, כדי לא לשלוף לכם תשובה מהשרוול, אלא לתת לכם מענה מקצועי ויסודי. כאשר יש תהליך מתמשך, וכבר קיימת ההיכרות איתכם ועם הבית, הכל רץ ומתקתק הרבה יותר מהר. ואז אפשר להפגש לדיוקים נקודתיים קצרים ואפקטיביים. (בתמונה המקסימה, תוצרת מצלמתה של Hadar Hernes, דוגמא לפתרון – איך להכניס נשמה ולהרגיש שגרים כבר הרבה זמן בבית...

Read More

חשיבותו של התכנון

חשיבותו של התכנון

תכנון מראש יכול להקל על החיים. למשל, כשבבית הספר יש נושא: "ארצות הים התיכון": אם יודעים מראש שתדרש הכנת מאכל לאומי של הארץ הנבחרת, בוחרים איטליה או מקסימום מצרים. כשלא יודעים או לא מתכוננים, נתקעים עם מלטה…. מה לעזאזל המאכל הלאומי של מלטה? ניסיתי לשכנע שביצים קשות או מקסימום מלפפונים בחומץ, אבל מסתבר שמדובר בצלי ארנבת או מאפה ריקוטה בפילו. למאפה עשינו גרסה מקומית, הלא היא "זיוה", וסגרנו את הפינה. כשבשיא החום נזכרים שמאחורי החגים מפתיע גשם פתאומי, מזמינים מסין מגפיים ב3$ שמספיקים להגיע עוד לפני היורה. ואם קוראים למדייקת בתים בזמן, אפשר לשבת בנחת על הקטלוג של איקאה ולהתכונן כראוי לסייל:  לודא ששידת הלילה מתאימה בדיוק במידותיה, לבחור צבע של פריט מסוים כאשר יש כמה אפשרויות, לקנות מה שיש לכווווולם כי הבנתם פתאום למה אתם צריכים גם, ולהוסיף לרשימה את כל הפינוקים הקטנים שיש רק אצל דודה איקאה, שיהיה. בתמונה שהכינותי מראש וצילמה @hadar hernes דגם כיצד תכנון נכון (של @שירי אביבי ושלי) משיג מקסימום אפקט במינימום אריחים: חדר האמבטיה ססגוני בעזרת 14 אריחים בלבד )של @ליאת שרון), שמוקמו במחשבה רבה בריכוזים ובמיקומים מתאימים, ולא כמו בד"כ בשורה...

Read More

אלוהים נמצא בפרטים הקטנים

אלוהים נמצא בפרטים הקטנים

הפרטים הקטנים יכולים להשפיע על כל המראה: דמיינו אשה מתוקתקת, כל שערה במקום, לבושה טיפ טופ. וואו! אבל… כשהיא מחייכת רואים שמרוח לה ליפסטיק על השיניים! נכון שזה מה שתזכרו? לא את נעליה המהממות, הבגדים התואמים, התכשיטים המיוחדים, אלא את הליפסטיק? ולהיפך – בנסיעה מעצבנת בטירוף, עם פקקים ונהגים כאלו שבאמת-מי-נתן-להם-רשיון?, פתאום ברדיו מתנגן השיר ההוא שאתם כל כך אוהבים, מעלה לכם חיוך על הפנים ושמחה בנשמה, משכיח את כל תלאות הדרך, ככה זה גם בבית: יכול להיות ששיפצתם או בניתם, הריצוף והמטבח והחיפוי והאלומיניום ואפילו הסלון נבחרו מאד בקפידה, יופי טופי. אממה? המזנון נשאר מהבית הישן, ונגה, מראה זול, סיננטי, שמאפיל על כל הלוק של הבית, או שתכננתם נישה עם מדפים, אבל הנחתם עליהם אוסף חפצים שיוצר רעש בעינים וצובר אבק. וזה מה שיראה מי שיכנס לבית. למרבה השמחה, זה עובד גם הפוך, ופריט קטן יכול להקרין על חלל גדול ולשפר אותו: למשל, אם נתקעתם בבית עם מטבח קבלן. מציק בעיניים בטירוף. אבל אם שמתם וילון מקסים שמושך את תשומת הלב ממנו, פתרתם כבר את רוב הבעיה. אז יש תקוה! וכדי לודא שהבית שלכם גוטה גוטה, דברו איתי, זה מה שאני עושה. ובתמונה שצילמה Hadar Hernes- פריט קטן שעושה הבדל גדול...

Read More